מעדני יחיעם (1993) בע"מ נ' צדקיהו ואח'

פסק דין

על דרך סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט

הענין שבפני – תובענה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, על ידי התובעת כנגד שני הנתבעים, בגין מערכת יחסים חוזית אשר נקשרה בין התובעת לבין שותפות בשם "שפע נוי", אשר הנתבעים הינם שותפים בה.

במסגרת ההליכים בתיק זה, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 26.4.2010 ע"י כב' הרשמת שלומית פומרנץ, ובמסגרת ההליכים, הוגשה על ידי הנתבעים בקשה לביטולו של פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה.

ביום 5.3.2012 נתקיים בפני דיון בבקשה לביטול פסק דין, ולאחר דיון לא פורמאלי קצר, הסכימו הצדדים על ביטולו של פסק דין, תוך שהצדדים מסמיכים אותי לפסוק במחלוקת, על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (פסק דין על דרך הפשרה), תוך שהצדדים הציבו רף תחתון בשיעור 6,000 ש"ח, ורף עליון בשיעור 18,000 ש"ח.

אעיר כי בתחילה טענו הנתבעים להיעדר יריבות, ואולם במסגרת הדיון שבפני הוצג כתב ערבות מטעם הנתבעים, כערבות להתחייבות הנזכרת בהסכם שבין התובעת לשותפות (אשר ספק אם כלל היה צורך בערבות, שכן בשותפות מסוג זה, חייבים כל השותפים בחובות השותפות ממילא), והנתבע מס' 1 אישר את חתימת כתב הערבות כאמור.

בכל הנוגע לתובענה, התובענה נסמכה על שלושה רכיבים, והם: השבת מקדמה אשר קוזזה בשל הסכם הנוגע ל"שטח מדף", תשלום בגין מקרר משומש אשר נמסר לשימוש השותפות, ואובדן רווחים צפוי מסיום ההתקשרות בטרם עת.

בכל הנוגע ל"שטח מדף", הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, לפיה בתמורה ל"שטח מדף" לתקופה של ארבע שנים, תזוכה השותפות בשיעור של 15,000 ש"ח + מע"מ, במסגרת ההזמנות אשר תבוצענה על ידה, בשלושה תשלומים בשיעור 5,000 ש"ח + מע"מ. איתרע מזלם של הצדדים, והחנות ניזוקה בשריפה כארבעה חודשים לאחר כריתת ההסכם, ולאחר שקוזז תשלום אחד בלבד, ע"ס 5,000 ש"ח.

במסגרת זאת, ניכתה התובעת את החלק היחסי של ארבעת חודשי הפעילות, והעמידה דרישתה להשבת הסכום אשר קוזז, בשיעור 5,339 ש"ח.

בכל הנוגע לשאלת המקרר אשר נמסר, הרי שהוא הוערך על ידי הנתבעים בשיעור נמוך יותר, ולדבריהם, לא רק שערכו אינו כנטען בכתב התביעה, אלא לדבריהם, הוא היה אף לא תקין, וכלל לא היה להם טעם להותרתו, ואף הציעו להשיבו לסוכן, ואולם נתקלו בסירוב. אציין כי התובעת לא הוכיחה את עלות או את שווי המקרר.

בנוסף טענה ב"כ הנתבעים כי יש לקזז מסכום זה, שווי סחורה אשר נותרה, והעריכה את סכום הקיזוז אשר לעמדתה יש לבצע, בסך של 2,500 ש"ח. אציין כי לטענה זאת לא היו כל תימוכין, ולאור נסיבות הפסקת ההתקשרות, ספק רב אם היה מקום לעשות כן. אוסיף כי הנתבעים לא הצביעו על המקור החוקי או החוזי לטענת הקיזוז, אלא הפנו ל"נוהג הסוחרים".

בכל הנוגע לרכיב של אובדן רווח עתידי, טענה ב"כ הנתבעים, כי מדובר בכח עליון, שריפה אשר פרצה, אשר מתאימה יותר לסיכול של ההסכמה, או של הציפיה, ואין מדובר במקרה זה בהפרת ההסכם. בכל הנוגע לרכיב זה, סבורני כי עמדתם של הנתבעים, נכונה וסבירה היא.

בנוסף לכל האמור לעיל, הוסיפה התובעת וטענה כי יש לכלול במסגרת קביעת סכום התשלום על פי פסק הדין לפשרה, אף התחשבות בהוצאות שהיו לה עד כה, והם אגרת המשפט, ושכ"ט עו"ד אשר נטען כי שולם.

לאחר שקילת כל הנתונים אשר הוצגו בפני, קרי,

תשלום עבור "שטח מדף" אשר קוזז בפועל (ואף הוצגה כרטסת המעידה על ביצוע הקיזוז בספרי התובעת);

העובדה כי נמסר מקרר משומש (אולם לא הוכח שוויו, ותקינותו וערכו מוטלים בספק, לאור הסירוב מטעם הסוכן להשבת המקרר);

נסיבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים (אשר אינן נובעות מאקט רצוני, כך שהציפייה סוכלה יותר מאשר הופרה);

התחשבות חלקית בהוצאות אשר הוצאו על ידי התובעת במסגרת ניהול ההליך בפועל;

ולאחר שלא מצאתי לנכון לכלול בתחשיב את טענת הקיזוז בנוגע להשבת סחורה (אשר הועלתה באופן כללי, ללא חובה שכזאת על פי הסכם ההתקשרות);

אני קובע כי במסגרת פסק דין על דרך הפשרה, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 9,500 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד לתשלומם בפועל.